Steinsaltz Commentary Rosh HaShanah 10b – ביאור שטיינזלץ ראש השנה י:‏ – Shas HaMeforash

גמרא

פירוש

אֵינוֹ דִּין שֶׁיּוֹם אֶחָד עוֹלֶה בִּתְחִלָּתָהּ. וְאֶלָּא מַאי ר״ארַבִּי אֶלְעָזָר שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשִׁים בָּעֵי דִּתְנַן ^אאֵין נוֹטְעִין וְאֵין מַבְרִיכִין וְאֵין מַרְכִּיבִין עֶרֶב שְׁבִיעִית פָּחוֹת מל׳מִשְּׁלֹשִׁים יוֹם לִפְנֵי ר״הרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְאִם נָטַע וְהִבְרִיךְ וְהִרְכִּיב יַעֲקוֹר (דִּבְרֵי ר׳רַבִּי אליעזר) ר״ירַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר כׇּל הַרְכָּבָה שֶׁאֵינָהּ קוֹלֶטֶת בג׳בִּשְׁלֹשָׁה יָמִים שׁוּב אֵינָהּ קוֹלֶטֶת רַבִּי יוֹסֵי ור״שוְרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמְרִים ^בשְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת. וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר ל׳שְׁלֹשִׁים צָרִיךְ ל׳שְׁלֹשִׁים וּשְׁלֹשִׁים לְדִבְרֵי הָאוֹמֵר שְׁלֹשָׁה צָרִיךְ שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים ^גלְדִבְרֵי הָאוֹמֵר ב׳שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת צָרִיךְ שְׁתֵּי שַׁבָּתוֹת וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וא״נוְאִי נָמֵי כר׳כְּרַבִּי יְהוּדָה ס״לסְבִירָא לֵיהּ ג׳שְׁלֹשָׁה וּשְׁלֹשִׁים בָּעֵי. אֶלָּא לְעוֹלָם ר״מרַבִּי מֵאִיר וְכִי קָאָמַר ל׳שְׁלֹשִׁים לִקְלִיטָה. אִי הָכִי ל״א בָּעֵי קָא סָבַר יוֹם ל׳שְׁלֹשִׁים עוֹלֶה לְכָאן וּלְכָאן. א״ראָמַר רַבִּי יוֹחָנָן וּשְׁנֵיהֶן מִקְרָא אֶחָד דָּרְשׁוּ {בראשית ח׳:י״ג} וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לְחֹדֶשׁ ר״מרַבִּי מֵאִיר סָבַר מִדְּאַכַּתִּי יוֹם אֶחָד הוּא דְּעָיֵיל בַּשָּׁנָה וְקָא קָרֵי לַהּ שָׁנָה שְׁמַע מִינַּהּ יוֹם אֶחָד בַּשָּׁנָה חָשׁוּב שָׁנָה. וְאִידַּךְ אִי כְּתִיב בְּשֵׁשׁ מֵאוֹת וְאַחַת שָׁנָה כִּדְקָאָמְרַתְּ הַשְׁתָּא דִּכְתִיב בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה שָׁנָה אַשֵּׁשׁ מֵאוֹת קָאֵי וּמַאי אַחַת אַתְחַלְתָּא דְּאַחַת קָאָמַר. ור״אוְרַבִּי אֶלְעָזָר מ״טמַאי טַעְמָא דִּכְתִיב בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ מִדְּאַכַּתִּי יוֹם אֶחָד הוּא דְּעָיֵיל בַּחֹדֶשׁ וְקָא קָרֵי לֵיהּ חֹדֶשׁ ש״משְׁמַע מִינַּהּ יוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ חָשׁוּב חֹדֶשׁ וּמִדְּיוֹם אֶחָד בַּחֹדֶשׁ חָשׁוּב חֹדֶשׁ ^דל׳שְׁלֹשִׁים יוֹם בַּשָּׁנָה חֲשׁוּבִין שָׁנָה וְחֹדֶשׁ לִמְנוּיָיו וְשָׁנָה לִמְנוּיֶיהָ. (מִכְּלַל דְּתַרְוַיְיהוּ סְבִירָא לְהוּ בְּנִיסָן נִבְרָא הָעוֹלָם). תַּנְיָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר בְּתִשְׁרִי נִבְרָא הָעוֹלָם בְּתִשְׁרִי נוֹלְדוּ אָבוֹת בְּתִשְׁרִי מֵתוּ אָבוֹת בַּפֶּסַח נוֹלַד יִצְחָק בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה נִפְקְדָה שָׂרָה רָחֵל וְחַנָּה בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה יָצָא יוֹסֵף מִבֵּית הָאֲסוּרִיןמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)

הערות

^א רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ג׳:י״א
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ז

^ב רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ג׳:י״א
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט׳:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ז
סמ״ג מצוות עשה קל״ז
טור יורה דעה רצ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ד:ד׳

^ג רמב״ם הלכות שמיטה ויובל ג׳:י״א
רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט׳:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ז
סמ״ג מצוות עשה קל״ז
טור יורה דעה רצ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ד:ד׳

^ד רמב״ם הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט׳:ח׳
סמ״ג מצוות לא תעשה רס״ז
סמ״ג מצוות עשה קל״ז
טור יורה דעה רצ״ד:ד׳
שולחן ערוך יורה דעה רצ״ד:ד׳

אינו דין שיום אחד עולה בתחלתה? ושואלים: אם כן, לצד שהוכחנו לכאורה שהברייתא אינה כשיטת רבי מאיר ואלא מאי [מה] תאמר שהברייתא כשיטת ר׳ אליעזר שרק שלושים יום בשנה נחשבים כשנה — אולם לדעתו שלשים ושלשים בעי [צריך]! שלושים יום לקליטת הנטיעה בקרקע ושלושים נוספים כדי להחשיבה כבת שנה. דתנן [שכן שנינו במשנה]: אין נוטעין ואין מבריכין ואין מרכיבין נטיעות בערב השנה השביעית פחות משלשים יום לפני ראש השנה, ואם נטע והבריך והרכיב — יעקור, שכן ודאי נקלטה הנטיעה בשביעית וגידולי שביעית אסורים בהנאה, אלו דברי ר׳ אליעזר. ר׳ יהודה אומר: כל הרכבה שאינה קולטת בשלשה ימים — שוב אינה קולטת. ר׳ יוסי ור׳ שמעון אומרים: שתי שבתות הוא זמן קליטה. ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לדברי האומר שלשים יום, כוונתו כי צריך שלשים ושלשים, שלושים לקליטה ושלושים להפסקה, לדברי האומר שלשה — צריך שלשה ושלשים, ולדברי האומר שתי שבתות — צריך שתי שבתות ושלשים יום. ולכן אי נמי [אם גם כן] תאמר כשיטה המפחיתה ביותר בזמן קליטה, שהיא שיטת ר׳ יהודה, הרי גם אז שלשה ושלשים בעי [צריך]! ואם כן אין הדברים מתיישבים אף לשיטת רבי אלעזר! אלא יש לחזור ממה שאמרנו ולעולם יש לומר כי הברייתא היא כשיטת ר׳ מאיר. וכי קאמר [וכאשר אמר] ר׳ מאיר שלשים יום, הרי כוונתו היתה לענין קליטה שהיא שלושים יום. ומקשים: אי הכי [אם כך] שלשים ואחד בעי [צריך הוא]! שלושים יום לקליטה, ועוד יום אחד שייחשב להתחלת השנה! ומשיבים: בעצם כך הוא החשבון, אלא קא סבר [סבור הוא]: יום שלשים עולה (נחשב) לכאן ולכאן, שיום זה עצמו נחשב כהשלמת יום השלושים לימי הקליטה, וגם נחשב כיום אחד בשנה שייחשב לאותה שנה. אמר ר׳ יוחנן: ושניהן, גם רבי מאיר וגם רבי אלעזר שנחלקו מה נחשב לשנה מקרא אחד דרשו באופנים שונים. שנאמר: ״ויהי באחת ושש מאות שנה בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ ״(בראשית ח, יג). ר׳ מאיר סבר: מדאכתי [מכיון שעדיין] יום אחד בלבד הוא דעייל [שנכנס] בשנה, שהרי הוא בראשון באחד בחודש וקא קרי [והוא קורא] לה שנה, שהרי לא מנה שנת שש מאות אלא שנת שש מאות ואחד, אם כן שמע מינה [למד מכאן] שיום אחד בשנה חשוב שנה. ואידך [והאחר] רבי אלעזר מה הוא אומר? אי כתיב [אילו היה כתוב] בשש מאות ואחת שנה הייתי אכן מפרש כדקאמרת [כפי שאתה אומר], אולם השתא דכתיב [עכשיו שנאמר] ״באחת ושש מאות שנה״, כך צריך להבין: המלה ״שנה״ על השש מאות קאי [עומדת, שייכת], לומר שהשנה היא עדיין שנת שש מאות. ומאי [ומהו] ״אחת״ שנאמר — אתחלתא [ההתחלה] של אחת קאמר [אמר]. ושואלים: ור׳ אליעזר מאי טעמא [מה טעם] שיטתו, מהיכן לומד הוא כדבריו? דכתיב [שנאמר]: ״בראשון באחד לחדש״, מדאכתי [מכיון שעדיין] יום אחד הוא רק דעייל [שנכנס] בחדש וקא קרי ליה [והוא קורא לו] חדש — שמע מינה [למד מכאן] כי יום אחד בחדש חשוב (נחשב) לחדש, ומזה שיום אחד בחדש נחשב לחדש, אם כן בדרך זו יש לומר אף כי שלשים יום בשנה חשובין שנה. כי חדש חושבים אותו לפי מנוייו והחודש הרי הוא נמנה משלושים ימים, ושנה למנוייה ומניינה על פי שנים עשר חודשים. א ומעירים: מכלל דבריהם עולה דתרוייהו סבירא להו [ששניהם סבורים] כי בניסן נברא העולם, ומחודש ניסן מונים את השנים. כי אם היתה תחילת המנין בתשרי אם כן באחד לחודש הראשון (חודש ניסן) הוא כבר חצי שנה לאחר התחלתה של השנה. תניא [שנויה ברייתא], שנחלקו בכך תנאים. ר׳ אליעזר אומר: בחודש תשרי נברא העולם, בתשרי נולדו האבות, בתשרי מתו אבות, בפסח נולד יצחק אבינו, בראש השנה נפקדה בילדים שרה רחל וחנה, בראש השנה יצא יוסף מבית האסורין.מהדורת ויליאם דוידסון של תלמוד קורן נאה, עם ביאורו של הרב עדין שטיינזלץ אבן-ישראל (CC-BY-NC 4.0)

הערות

Gemara

Peirush

כותרת הגיליון

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144

לא להציג שובDon't show again

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

Please Login

נא להתחבר לחשבונכם

Login!כניסה לחשבון